מדוע שואה ולא הולוקוסט?
העולם לא רצה לשמוע על השואה בזמן אמת ועוד יותר לא רצה לשמוע עליה לאחר שהסתיימה. לא ידעו אפילו איך לקרא לסוג זה של ברבריות וכינו אותה במילה "קטקליזם". רק מאוחר יותר הופיע התיאור האנגלי "הולוקוסט" אשר התקבל בעולם כולו.
לדעתי אין זה תיאור נכון - המילה קטקליזם באה לבטא אסונות טבע ענקיים ומגיפות המוניות ואילו ההולוקוסט מביא איתו הילה של קדושה המתארת קורבן על המזבח.
בשנות השואה מיליוני אנשים ניספו על ידי אנשים אחרים, גרמנים ולא בגלל אמונה או אוסונות טבע.
המילה העברית "שואה" של אותו רצח עם מתוכנן אידאולוגית וממומש במחשבה תחילה יותר מתאימה - מילה זו פרושה השמדה אבסולוטית, להחריב עד היסוד, התרוקנות כללית, השמדה טוטאלית. המילה שואה היא המילה הכי קרובה לתוכן הארועים האלה. לי זה מתאים יותר אולי בגלל שאותה מילה באה מאיתנו היהודים בשפה המחודשת של אבותינו, הרי אנחנו, כל העם היהודי היה נידון להשמדה מוחלטת, העם שאיבד וסבל הכי הרבה!
*תכופות אני שומעת שלא יאה להשוות בין סבל ואבדות, כל סבל הוא נורא, הוא כואב, אבל לאבד למשל רגל אחת או שתיים, עין אחת או או שתיהן זה לא אותו דבר, זה ההבדל.
אי אפשר / הלינה בירנבאום
נכנסתי שוב לעולם התחושות שחלפו ונרשמו מזמן אני חייבת לסדרן, להחיותן, להקדיש להן מזמני אין זה קל. ההווה לוחץ ומוחה. לא סובל הזנחה מוכרחים להישמע לו, הוא מציאותי יותר מהעבר אך לא אוותר, לא אדחה הרשימות הקודמות המחכות גם הן משמעותיות וחשובות אי אפשר רק עם העבר, אבל בלעדיו ההווה לא שווה אני חצויה, לא יודעת במה לבחור, מה ראשון לא מנתקת, לא מפרידה, ממשיכה וחוזרת כותבת חדש- מעתיקה הישן מתמרדת ונכנעת, רוצה ולא מסכימה... לא נחה לא ברור מה יהיה גורל הערימה הגדלה הגישוש באפילה הוא לא פחות חוויה, הציפייה חיפוש, תקווה אני מכורה למשימותיי, דבוקה דרוכה גם להווה וגם לעבר המתרחק אי אפשר רק אתו – לא יתכן בלעדיו