סוף המלחמה

"קומה אחא" או ברוסית "שיר הדייגים" הוא השיר הראשון אותו הלינה שמעה עם השיחרור מפי החיילים הרוסים:

(תרגום מילולי מאת לאוניד טריינר לשיר נוער יהודי מאת ולדימיר וולז'נין)

בְּעֵת הַדַּיִג עַל גְּדוֹת הַנָּהָר, הַדַּיָּגִים פּוֹרְשִׂים רְשָׁתוֹת בַּמּוֹרָד מְקַפְּצִים דָּגִים, כְּמוֹ גּוּשׁ שֶׁל כֶּסֶף. יוֹתֵר עֲבוֹדָה, פָּחוֹת מִלִּים, הַיּוֹם יִהְיוּ לָנוּ דָּגִים, וְיִהְיֶה מַסְפִּיק הֵן לַכְּפָרִים וְהֵן לַבִּירוֹת.

עַל גְּדוֹת הַנָּהָר, עַל פְּנֵי הַמַּיִם שָׁט לוֹ הַיָּרֵחַ הֲלֹא אוֹתִי אַתְּ לִטַּפְתְּ וְקָרָאתְ לִי "יַקִּירִי". יוֹתֵר עֲבוֹדָה... בְּעֵת הַדַּיִג עַל גְּדוֹת הַנָּהָר, הַדַּיָּגִים פּוֹרְשִׂים רְשָׁתוֹת פּוֹרְשִׂים, שָׁרִים שִׁירִים, אֲבָל אֲהוּבָתִי לֹא אִתִּי, יוֹתֵר עֲבוֹדָה...

יום אביב, ריחות לילך - צוות המחנה הנאצי זורק מעצמו את מדי האס אס, ריצות מטורפות של שולטי העל ופאניקה בינהם. אני צמודה לחלון הצריף מסתכלת המומה ולא מאמינה.

אסירות אחדות קופצות מהחלונות ומתנפלות על המטבח, סוחבות לחם. הגרמנים רצים בבהלה בלבוש אזרחי אל המשאיות המחכות על יד השער, עוד יורים צרור כדורים אחרון על המטבח וחמש עשרה אסירות נופלות לפני שהמשאיות יוצאות לדרך, השער פתוח. אנחנו חופשיים. קולות פיצוצי הנשק הזרוק של הגרמנים הבורחים ואני לא מאמינה, לא מרגישה שום דבר כאילו שרופה מבפנים ולא מסוגלת לשום תגובה - בכביש חיילים רוסים שרים בקול אדיר ומסביב פורח הלילך, אין לי דמעות ואין לי שיר עוד לא נולדתי אליהם. עכשיו אני אוכל לעשות עם עצמי מה שאני רוצה איש לא שולט עלי יותר ואיש גם לא מחכה לי בשום מקום.