האגדה האחרונה אודות הגולם
כפי שאומרת האגדה הפואטית ויתכן והדבר נכון,
לפני שנים נוצר הגולם בגטו פראג - יצור חומר.
לאן נעם הגולם - איש לא ידע ורבים האגדות והסיפורים
והנה הסיפור האחרון אודות הגולם:
הרחוב צפוף וקטן,
העיירה דחוסה בחשכה
כבר שקט - שקט מזוויע
שום צעד לא יבהיל -
ירוק הירח על הגג,
בחלון עיוור גולש חתול
הרוח שורקת בפחד,
משקשקת גדר ומתנדנדת.
שקשוק על המדרגות,
חריקת רעף עץ על הגג,
אמא… מישהו פוסע במדרגות,
מי הולך?... לאן והיכן?
דבר מה נע בכבדות מעבר לדלת,
שים המוט על הבריח.
בשם האב והבן
אלוהים שמור על הבית…
טוק… טוק… מי דופק באמצע הלילה?
מאוחר כעת… כמעט חצות,
נתקו הווים בבריח -
רשרש… התנשף… נכנס...
ראשו אל התקרה מגיע,
כולו חומר צהוב,
רחב גֶרֶם, כבד כבנין,
מסתכל…
פחד -
חומר בסמרטוטים ובדים,
גוש כבד ועצוב,
ברחתי - אומר - הגעתי
יומיים אני הולך בשדה.
מי אתה???
גולם,
יצרו אותי - אומר - מחומר
מרצונם שלהם,
לא שאלו - הדביקו,
גולם אני - אומר
אימי שילדה אותי אינה אישה
הדביקו אותי בגטו ונעלו
את הלב לקחו,
את העיניים לקחו,
עשו אותי מחומר,
ציוו עלי לעבוד
לשאוב להם מים,
לחטוב עצים;
הגטו סגור,
סגור אנוכי…
וברגל מחומר
וביד מחומר
עושים כל שרוצים,
החומר הוא רך…
ואני נאלץ למלא רצונם.
מהגטו ברחתי.
מי אתה??
גולם,
כבר לא יראו אותי,
כבר לא יתפשו אותי,
הלכתי לכאן דרך שדה,
דרך הרחוב השחור.
מהאגדה יצאתי,
חיזיון וסיפור בדים -
יחפשו עקבותיי
אך לא ימצאו.
את הידיים הושיט
מתקפל לאחור
נופל על הברכיים
האם והבן…
הירח הירוק
כחלחל ורע,
קריצת התריס,
יללת הכלבים…
אמא של ישו
שמרי עלינו מפני רעה
- כאן לא הגטו
- ברחתי… אני יודע...
בשם ישו
האם אנחנו חולמים,
מה אתה רוצה מאיתנו?
- סגרו את הדלת...
אני עשוי מחומר
אותי ניתן להדביק
ביתר חכמה,
לחזור ולעשות טוב יותר…
אולי אעזור לכם
להעניק יותר
עשו
שאדע לצחוק…
תנו לי כאן,
תנו לי לצדכם פינה
אפול, עשוי חומר,
לא אלך מכאן,
אהיה לאגדה
חזיון וסיפור בדים -
יחפשו עקבותיי
אך לא ימצאוני
לחיות - אני משתוקק - לשיר
…….ואת הדלת סגרו
ואמרו… שב…
ונעלם בתוך ההמון
וכבר איננו.
לא ראה מאז איש
לא ראה את הגולם
ומכאן הלקח:
גולם בין אנשים
כאחד האדם הפך.
מפולנית: הלינה בירנבאום