דודה אסתר שלי

אסתר קייבסקי הייתה אישה חמה ונמרצת ( 1902 - 1984 ) יחד עם בעלה,

שאול אלטמן בין השנים 1948 - 1974 הביאו לדפוס חוברות בידייש שהגיעו ליהודי ז'לחוב בכל רחבי העולם. בין ביתר, שאול תרגם ליידיש ופרסם חמישה מאמרים של הלינה בירנבאום, בינהם "הסיפור של הנכדה של שלמה קייבסקי" אחיה של אסתר קייבסקי, דודתה של אמא של הלינה. החוברות הודפסו בשיקאגו, שאול ניהל את זה משנות ה60 עד מותו ב1972 . התמונה משמאל צולמה ב1918 , אסתר שלחה אותה יחד עם עוד תמונות לחברים שלהם מז׳לחוב שגרו בלוקסמבורג. החברים האלה הצליחו לצאת מאירופה ב1940 דרך פורטוגל והגיעו לארגנטינה. את התמונות מצא דויד לוקובייצקי , כיום בן 25 לומד ממשל בבינתחומי, עשה עליה מקולומביה לפני 7 שנים. סבא שלו נולד בז'לחוב ונסע לקולומביה עם אחיו ב1936. דויד התחיל לחקור את יהדות ז'לחוב ומפה לשם התחיל לעבוד על ספר זיכרון לקהילת יהודי ז'לחוב, יצר קבוצת פייסבוק בנושא ולמד יידיש על מנת לתרגם חומרים שונים לאנגלית. הוא נסע לפולין יחד עם קבוצה ובמיידנק המדריך סיפר להם את הסיפור של הלינה והכיר להם את שירה של בנה יעקב גלעד, אפר ואבק. כשהבין שיש לה משפחה מז'לחוב יצר איתה קשר ומאז הוא חלק מהמשפחה (:

דודה אסתר שלי / הלינה בירנבאום

דודתי אסתר הופיעה על סף ביתי התבוננה בי רגע קורנת כולה שותקת ואז פרסה את זרועותיה לרחבה חבקה אותי חזק - כאילו חזרה אלי משפחתי

האבודה היה בה הכל הרוך החמימות החוזק תווי פנים – דמות הקרובים ניב העיירה היהודית חי קולח ועסיסי פתאום הבנתי מאיפה כל אלה בי – מעולם לא ראיתי את דודה אסתר קודם היא נסעה מעבר לים לפני שנולדתי אימא הייתה מספרת לי עליה ישבה לידי על המיטה הראתה לי תמונות מז'לחוב עיירת הולדתן עד שנרדמתי בין זכרונותיה – נפגשתי עם הדודה אחרי שנים שהיו כמאות בגלל עומס הארועים היא לא ידעה שאני שרדתי בנס מהמלחמה ההיא נצמדנו זו לזו מתוך געגוע וקירבה כאילו מעולם לא נפרדנו ובין רגע הפכנו לנשמה אחת של המשפחה כולה - זאת שאיננה עוד ובנו כמו נולדה מחדש קמה לתחיה באותה פגישה מקרית מופלאה

1983